מבט פילוסופי על החינוך. אז מה הכי חשוב בהורות 

פילוסופים טוענים שהילד שלנו הוא לא הרכוש שלנו, אלא ניתן לנו בהשאלה ולזמן קצוב. טרם הגעתה לעולם הפיזי נשמתו של הילד בוחרת לה אצל מי להיוולד בהתאם לשיעורים עליה ללמוד בגלגול הנוכחי כאן בכדור הארץ. הנשמה בוחרת לה אצל אילו הורים היא תגדל: במשפחת המלוכה, אוהל טיפי אינדיאני של שבט אינדיאני או במשפחה מרובת ילדים בדירת חדר אחד.

מצד אחד כל ילד הוא המורה הכי טוב עבור הוריו. מצד שני על כל הורה להשכיל לייצר עבור הילד תנאים מיטיבים, על מנת לתווך לו את העולם החיצוני, כך שילמד לבטא את נשמתו וייעודו  באופן מרבי. כך יהיה מאושר, טוענים ממשיכי ראיית עולם רוחנית.

"כולנו פצועים מהילדות" - כך טוענים הפסיכולוגים. נהוג להניח שאנו נולדים מושלמים עם זיכרונות מהחיים הקודמים. במהלך ילדותינו כולנו חווים פצעים, פיזיים ורגשיים. בגיל 7 הילד מאבד מקסמו הילדותי. הוא מתחיל לחוש את חוקי עולם המבוגרים. במהלך חיינו אנו מונעים ע"י פצעי הילדות ואת השיעורים הלא גמורים אנו לוקחים עימנו לזוגיות. בזוגיות מיטבית ובריאה יש סיכוי גדול סוף סוף לרפא את פצעי הילדות ולגרום להם להגליד.

כיצד מתגבשת אישיותו של הילד?! החלוקה ידועה: שליש שייך לסביבה החיצונית (בית ספר, חברים, אמצעי תקשורת וכו'), שליש שייך למשפחה, בה הילד נולד והשליש האחרון - לילד עצמו: המזג עימו הוא מגיע לעולם, קצב ההתנהלות, הכישרונות, צורת החשיבה ועוד משהו שהייתי מגדירה כ-"הצבעים המאפיינים את הילד" - אופן חוויית העולם וביטוי רגשי מקורם בטמפרמנט של הילד. אחד נולד צהוב-אדום - אנרגיית שמש, מנהיג, מוביל, מעז, מסתכן. השני נולד סגול-כחול - אנרגיית מים, רוגע, הכלה. השלישי חום-ברונזה - אנרגיית אדמה יציבות, הסתכלות רחבה על החיים;  הרביעי ירוק-זית - הנבון, הפרקטי והמחושב. אנרגיית רוח ורוד-תכלת -הקליל אך גם הרגיש, הפגיע וכך הלאה.

כל החוזקות והחולשות שלנו משתקפות בילדינו פי עשרה. וזה מצב נתון. זו עובדה. אם אימו של הילד רוצה שיגדל ישר אין עליה לומר לו לענות לטלפון: "אמא לא בבית" כשלאמא לא מתחשק לדבר כעת. וזה לא עניין זניח של מה בכך. ה' נמצא בפרטים הקטנים. אם אני רוצה לראות את הילד שלי חרוץ עליי לדאג להיות חרוצה בעצמי. אם האב רוצה את הילד שלו מבלה זמן פנאי בקריאה עליו להקפיד על כך בעצמו.

בגיל 3 חשוב שתתחיל להיעשות הפרדה מנטלית מהאמא. זהו גיל, בו הילד "עובר אל אבא". בפועל זה אומר שבגיל הזה חשוב (במיוחד עבור בנים) שאמא תתחיל לפנות הרבה יותר מקום לאינטראקציה של אבא עם הילד (כמובן, נוכחות האב מאוד חשובה החל מגיל 0). בגיל הזה יש להתחיל לאפשר לילד בחירה בין שני דברים: "איזו חולצה אתה רוצה ללבוש: הירוקה עם כיסים או החומה עם כפתורים? האם אתה רוצה שנקרא ספר עכשיו או אחרי שנחזור מהגינה? כמה חברים תרצה שנזמין אלינו היום: אחד או שניים ואת מי אתה רוצה שיבוא אלינו?"

ילד שלא נעשית הספרציה המיוחלת החל מגיל 3 (גם במשפחות חד הוריות) עם אמא "חונקת" עם הדאגה הילד יתחיל למרוד, לכעוס, להתפרץ, לייצר חולי מתמיד. גיל 7 זהו גיל של הפרדה אנרגטית, הילד מאבד תמימות מתוקה. בגיל זה האחריות העיקרית על גידול הבן חשוב שתעבור אל האב. אם אין אבא יש למצוא גבר משמעותי אחר בסביבת הילד: סבא, דוד, אח, שכן, מאמן, מדריך. אם אין כזה על אמא לבנות את יחסיה עם הילד בצורה נכונה ומדויקת. כל מה שקרה שנה לפני הלידה ובמהלך 7 שנים הראשונות לחייו יקבע את המשך דרכו של הילד בעולם הזה.

אחזור ואדגיש: האחריות העיקרית של ההורים הינה לאתר את היכולות, הכישרונות של הילד ולייצר לו תנאים מיטיבים לתת להם ביטוי מלא. זהו המצפן של חייו, ה-GPS שלו. ההורות חשוב שתתנהל על מצע אהבה בלתי

מותנית אותה הילד זקוק לחוש מגיל 0. אך מה לעשות אם הילד לא מגלה את כישרונותיו באופן בולט, אלא מתעניין בו זמנית בהרבה דברים?! גם זה קורה לא מעט. אז על ההורים לחשוף את הילד למגוון תחומים, להעשיר אותו בידע רחב. בהמשך הוא יבחר לו למה נשמתו צמאה. יש גם ילדים עם אופי חזק במיוחד ומחוברים מאוד לעצמם, הגדלים במשפחות קשות שמוצאים את דרכם בחיים באופן עצמאי למרות (או לעיתים בזכות) הקשיים שחוו בילדותם.

הילד שלנו הוא כרטיס הביקור של המשפחה. הוא נייר הלקמוס, באמצעותו ניתן לדעת מהו טיבה של המשפחה ממנה הילד מגיע, מה הערכים עליהם גדל, אלו אנרגיות הוא יונק בה.

ד"א. טיפ אחד: כשאתם מתקשים בפתרון סוגייה מורכבת בחייכם ומתלבטים לגבי משהו, תשאלו את הילד שלכם מה הוא היה עושה. תשובתו תהיה הפתרון האופטימלי. תזכרו בכלב שחש משהו לא טוב. על פי התנהגותו נבין היכן הסכנה, מי הבן אדם שלא כדאי לתקשר עימו. הכלב גם עשוי להתריע טרם רעידות אדמה או מצבים קיצוניים אחרים.

כך גם הילד שלנו בהתנהלות מולנו - הוריו. ההתנהגות שלו (החל מגיל 3) תספר לנו על עצמינו, על ההורות שלנו מולו. ילד כועס, מורד, מתפרץ - ייתכן והגזמנו בדאגה שלנו כלפיו ומנענו ממנו את הבחירות שהוא בעצמו אמור לעשות או הבטחנו משהו ולא קיימנו, לא התייחסנו אליו או לא היינו עקביים בציפיות שלנו מולו וכך הלאה. וההיפך: ילד שמח ונינוח - סימן שאנו בדרך הנכונה. הורות זה מדע מדויק כמו מתמטיקה. הורות מודעת מלטשת את אישיותנו ההורים, מספקת לנו אתגרים וחומר למחשבה, משחיזה ומבריקה אותנו. בתנאי שאנו מגיעים להורות בעמדה של תלמיד.

הרי מיהו הילד שלנו? נשמה גדולה בגוף של ילד קטן הראויה לאהבה, כבוד והערכה בדיוק כמונו המבוגרים.